סקיצות, תרגומים ושירים להלחנה

https://www.youtube.com/watch?v=JixM1yZCOMw מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי נשים ככל שאנחנו יותר מבוגרים היינו יותר בצנחנים שכבנו עם יותר נשים ביום טוב אחד הגעתי לשישים ואז נזכרתי בציירת בירושלים דגמנתי לה בלי חולצה רק עם מכנסיים ואז היא ביקשה לראות אותי עירום והיא הייתה מורה והיה שם סדום הו כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום? חברים אני הולך בשדרה, מרחוק אני רואה צללית, מרגיש דקירה. הצללית מתקרבת והיא אכן קרובה. אחי: מה נשמע? מה קורה? מהמצב? הוא אומר בעיניים בורקות: "היי אתה בטח עושה חיים משגעים מאז ש... " - ועושה תנועה ככה עם היד. אני נועץ בו מבט חודר ואומר "אתה יודע בדיוק חשבתי על זה זה מדהים אותי להיזכר כמה הייתי פעם זמין למין היום? היום אני לא יכול בלי מחשבה, בלי התראה בלי אינטימיות, בלי קירבה אתה יודע מה? בלי אהבה איך אצלך?" הוא מכיר אותי, אז הוא עוד בוחן לשנייה ואז עם אותה היד הוא עושה תנועה של ביטול, אולי של סלידה ואומר "מה, ככל שאתה יותר מבוגר אתה נהיה יותר נקבה" ואז, רק אז נזכרתי למה עוד מרחוק כשחשבתי שזה הוא הרגשתי דקירה. כשהיינו צעירים העולם התחלק לחברים ולא חברים. בטחנו בהם גם כשהיו רעים... לאחרים היום זה מובן שרע זה רע שבן אדם יכול להיות חרא גם אם למד איתך בכיתה או סחב איתך אלונקה או שר איתך בלהקה. כסף ככל שאנחנו יותר מבוגרים חייבים להודות, שכמעט הכול זה כסף מצב רוח טוב מצב רוח רע והכול זה כסף בעצם מודד כישלון מודד הצלחה מביא דיכאון מביא שמחה כסף, כמעט הכול זה כסף הסיבה למלחמה בינו לבינה בין שכן לשכנה ובין מדינה למדינה כסף, כמעט הכול זה כסף קונה קרנית קונה כליה קונה את הלב קונה אהבה קונה אליפות, שקונה תהילה כסף, כמעט הכול זה כסף אנוכיות נוחיות בינוניות קטנוניות כסף, כמעט הכול זה כסף חיקוי של אומנות אומנות של חיקוי כסף, כמעט הכול זה כסף משמעות לפעמים אני שוקע לתחושה שאין משמעות לחיים שהכול חוזר ושאני תקוע ובין אם הייתי בכל העולם או קשור למלונה אכלתי / לא אכלתי בשר או כתבתי שירה גם אם רדפתי אמת גם אם רדפתי נשים לא תפסתי מזו או מזו נשארתי לכוד בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח

https://www.youtube.com/watch?v=6Dy0jHctspE&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי רגשות בוא נדבר על הכאב על הבושות, ועל הטעויות שאנחנו עושים מתוך פגמים או אולי מהטבע של מנגנון הרגשות איך משמינית ביקורת מתייאשים מרבע רכילות מתרגזים מחצי שמועה רותחים ומספק עובדה, שאתה יודע שעוד דורשת בירור, הראש מסתחרר ואתה גמור אדום בוער בלחיים קצף רועד מהשפתיים עשן יוצא מהאוזניים ואז שמתברר שלא היה ולא נברא אתה מבטיח לעצמך שלא יקרה יותר עד הפעם הבאה אתה אומר לעצמך אתה לא זוכר מה היה בפעם הקודמת איך התרגזת על כלום קודם כול לא כזה התרגזתי אתה עונה ושנית הפעם זה לא כמו בפעם הקודמת הפעם זה רציני הפעם זה אחרת עד הפעם הבאה אבל הרגשות גם עושות לך בושות מאבד עשתונות כמו תינוק בועט, צועק, צורח מתגונן, מתווכח מעליב ושוכח וזו כבר בושה בסביבה הקרובה זיהו בך ת'בעיה זיהו את החולשה זה יצא משליטתך זה כבר לא לא לא בינך לבינך אז מה לעשות? אז מה לעשות עם הטבע או אולי מהפגם של מנגנון הרגשות? לנתק? ניסיתי, אמרתי: כוס עמק על הכול ועל כולם וינעל העולם אבל אז כמעט שכבר הפכתי אטום הבנתי השאלה היא לא מה אני מרגיש השאלה מה אני עושה או כמו שאמר אנגלי חכם, בערך החיים היא מעשייה המסופרת על ידי המעשה בינך ובינך מה שאתה חושב בינך לבינך זה רק עניינך זה רק עניינך הכעס על אימא או אבא שלך הוא שלך רק שלך הזין שלך ועל הזין שלך המרירות שלך או הסוכר שלך בינך לבינך בינך לבינך זה השטח שלך איש לא יגיד זה רק עניינך הכול מותר חוץ מלהוציא מה ששייך בינך לבינך על האישה, על הילד ועל כול המשפחה האופי מבצבץ יש את היש בעיקר זה הגוף שבתוכו אתה ממקם מזה באה כנראה הקלסטרופוביה של הזמן יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... יש את היש האחד שאתה העני הפשוט הבסיסי לפעמים מתגלה לעיתים מתחבא אבל תמיד אמיתי יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... מתוך הערפל מצטייר קו שמוביל את החיים אני אחד כמעט צלול מהמון פרטים האופי מבצבץ מצירוף המקרים שאנחנו מתבגרים

https://www.youtube.com/watch?v=ZYRgMTBDVyU&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי משפחה אלה שאיתך מאז ומעולם אלה שאיתך לכול החיים בשעות שמחות ובשעות פחות שמחות בשבתות ובחגים אותם לא בוחרים ואם כך צריך להקשיב גם שאתה לא רוצה לשמוע להבין את מה שאתה לא מצליח להבין ומה שאתה זוכר לשכוח אהבה פילוסופית אהבה רחוקה אהבה פילוסופית ילדים ככל שאנחנו יותר מבוגרים הילדים מן הסתם כבר יותר גדולים יותר משהם עצם מעצמנו הם הם עצמם בעצם, מה שעשינו כבר נעשה ומה שטעינו כבר נטמע ומה שעשינו ומה שטעינו כבר נטמע, כבר נעשה ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת לתת הכול ללא חשבון לתת הכול בלי חשבון לא חשבון של זמן לא חשבון של יחס לא חשבון של כסף הורים כמו אנחנו להורים שלנו הילדים שלנו היקרים אימא ושתי קטנות בלונדיניות, לבנות מורחת בנחת קרם הגנה ואז יד ביד הן רצות למים צוחקות האימא מסתכלת קולטת שאני מחייך וגם מחייכת כמה אני אוהב את הילדים שלי אני אומר לעצמי ואחר כך שואל האם ככה אהבה אותי אימא? האם כך אהב אותי אבא? והשאלה מטלטלת עולות בי דמעות של צער של חרטה של חוסר אונים חוסר אונים וזה אולי אומר שזו שאלה מיותרת שכמו חיוכו של החתול היא לא נעלמת ודי להניח לדמעות לרדת חסר גם כשאני אוהב אוהב עד כלות; למשל כמו את הבנות משהו חסר פעם הייתי מרגיש אשם לקחתי על עצמי את החסר עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני מאז בריאת האור, הארץ, השמים והמים הכחולים הצלולים שמולי ועם כול זה הרגשתי חסר, הייתי מאושר וחסר מאוד וחסר מאוד מאושר

https://www.youtube.com/watch?v=cOfTZVmtrso&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: יקיר גרשון, איתי זנגי ויובל גורן עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי ליד קברה של סבתי, עמוק בתוך הזמן נפלה עלי ההכרה, שיום אחד גם אני אמות את יד אימי לחצתי מפוחד ומבולבל אמציא גלולה חשבתי שתגאל אותי ואת אימא ביום כיפור תקפו כי היינו יהירים על אימא אדמה שכב זיו העלומים קור מקפיא אחז אותי וזעם מלובן נולדתי ונשפטתי ללא דין ועם דיין וכך בגלל "העובדה הפשוטה החותכת שאין לנו בעצם לאן ללכת" חיים עם החרדה בשגרה ששוטפת ואז ברגע הכול נראה אחרת מתוך רחמה של רעייתי צץ בני הקטן עיניים גדולות שאלו אותי מה אני עושה כאן מה אני עושה כאן בקול קטן לחשתי לו, עדין עדין עדין נקבל את הדין נקבל את הדין

https://www.youtube.com/watch?v=JixM1yZCOMw מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי נשים ככל שאנחנו יותר מבוגרים היינו יותר בצנחנים שכבנו עם יותר נשים ביום טוב אחד הגעתי לשישים ואז נזכרתי בציירת בירושלים דגמנתי לה בלי חולצה רק עם מכנסיים ואז היא ביקשה לראות אותי עירום והיא הייתה מורה והיה שם סדום הו כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום? חברים אני הולך בשדרה, מרחוק אני רואה צללית, מרגיש דקירה. הצללית מתקרבת והיא אכן קרובה. אחי: מה נשמע? מה קורה? מהמצב? הוא אומר בעיניים בורקות: "היי אתה בטח עושה חיים משגעים מאז ש... " - ועושה תנועה ככה עם היד. אני נועץ בו מבט חודר ואומר "אתה יודע בדיוק חשבתי על זה זה מדהים אותי להיזכר כמה הייתי פעם זמין למין היום? היום אני לא יכול בלי מחשבה, בלי התראה בלי אינטימיות, בלי קירבה אתה יודע מה? בלי אהבה איך אצלך?" הוא מכיר אותי, אז הוא עוד בוחן לשנייה ואז עם אותה היד הוא עושה תנועה של ביטול, אולי של סלידה ואומר "מה, ככל שאתה יותר מבוגר אתה נהיה יותר נקבה" ואז, רק אז נזכרתי למה עוד מרחוק כשחשבתי שזה הוא הרגשתי דקירה. כשהיינו צעירים העולם התחלק לחברים ולא חברים. בטחנו בהם גם כשהיו רעים... לאחרים היום זה מובן שרע זה רע שבן אדם יכול להיות חרא גם אם למד איתך בכיתה או סחב איתך אלונקה או שר איתך בלהקה. כסף ככל שאנחנו יותר מבוגרים חייבים להודות, שכמעט הכול זה כסף מצב רוח טוב מצב רוח רע והכול זה כסף בעצם מודד כישלון מודד הצלחה מביא דיכאון מביא שמחה כסף, כמעט הכול זה כסף הסיבה למלחמה בינו לבינה בין שכן לשכנה ובין מדינה למדינה כסף, כמעט הכול זה כסף קונה קרנית קונה כליה קונה את הלב קונה אהבה קונה אליפות, שקונה תהילה כסף, כמעט הכול זה כסף אנוכיות נוחיות בינוניות קטנוניות כסף, כמעט הכול זה כסף חיקוי של אומנות אומנות של חיקוי כסף, כמעט הכול זה כסף משמעות לפעמים אני שוקע לתחושה שאין משמעות לחיים שהכול חוזר ושאני תקוע ובין אם הייתי בכל העולם או קשור למלונה אכלתי / לא אכלתי בשר או כתבתי שירה גם אם רדפתי אמת גם אם רדפתי נשים לא תפסתי מזו או מזו נשארתי לכוד בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח

https://www.youtube.com/watch?v=6Dy0jHctspE&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי רגשות בוא נדבר על הכאב על הבושות, ועל הטעויות שאנחנו עושים מתוך פגמים או אולי מהטבע של מנגנון הרגשות איך משמינית ביקורת מתייאשים מרבע רכילות מתרגזים מחצי שמועה רותחים ומספק עובדה, שאתה יודע שעוד דורשת בירור, הראש מסתחרר ואתה גמור אדום בוער בלחיים קצף רועד מהשפתיים עשן יוצא מהאוזניים ואז שמתברר שלא היה ולא נברא אתה מבטיח לעצמך שלא יקרה יותר עד הפעם הבאה אתה אומר לעצמך אתה לא זוכר מה היה בפעם הקודמת איך התרגזת על כלום קודם כול לא כזה התרגזתי אתה עונה ושנית הפעם זה לא כמו בפעם הקודמת הפעם זה רציני הפעם זה אחרת עד הפעם הבאה אבל הרגשות גם עושות לך בושות מאבד עשתונות כמו תינוק בועט, צועק, צורח מתגונן, מתווכח מעליב ושוכח וזו כבר בושה בסביבה הקרובה זיהו בך ת'בעיה זיהו את החולשה זה יצא משליטתך זה כבר לא לא לא בינך לבינך אז מה לעשות? אז מה לעשות עם הטבע או אולי מהפגם של מנגנון הרגשות? לנתק? ניסיתי, אמרתי: כוס עמק על הכול ועל כולם וינעל העולם אבל אז כמעט שכבר הפכתי אטום הבנתי השאלה היא לא מה אני מרגיש השאלה מה אני עושה או כמו שאמר אנגלי חכם, בערך החיים היא מעשייה המסופרת על ידי המעשה בינך ובינך מה שאתה חושב בינך לבינך זה רק עניינך זה רק עניינך הכעס על אימא או אבא שלך הוא שלך רק שלך הזין שלך ועל הזין שלך המרירות שלך או הסוכר שלך בינך לבינך בינך לבינך זה השטח שלך איש לא יגיד זה רק עניינך הכול מותר חוץ מלהוציא מה ששייך בינך לבינך על האישה, על הילד ועל כול המשפחה האופי מבצבץ יש את היש בעיקר זה הגוף שבתוכו אתה ממקם מזה באה כנראה הקלסטרופוביה של הזמן יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... יש את היש האחד שאתה העני הפשוט הבסיסי לפעמים מתגלה לעיתים מתחבא אבל תמיד אמיתי יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... מתוך הערפל מצטייר קו שמוביל את החיים אני אחד כמעט צלול מהמון פרטים האופי מבצבץ מצירוף המקרים שאנחנו מתבגרים

https://www.youtube.com/watch?v=ZYRgMTBDVyU&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי משפחה אלה שאיתך מאז ומעולם אלה שאיתך לכול החיים בשעות שמחות ובשעות פחות שמחות בשבתות ובחגים אותם לא בוחרים ואם כך צריך להקשיב גם שאתה לא רוצה לשמוע להבין את מה שאתה לא מצליח להבין ומה שאתה זוכר לשכוח אהבה פילוסופית אהבה רחוקה אהבה פילוסופית ילדים ככל שאנחנו יותר מבוגרים הילדים מן הסתם כבר יותר גדולים יותר משהם עצם מעצמנו הם הם עצמם בעצם, מה שעשינו כבר נעשה ומה שטעינו כבר נטמע ומה שעשינו ומה שטעינו כבר נטמע, כבר נעשה ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת לתת הכול ללא חשבון לתת הכול בלי חשבון לא חשבון של זמן לא חשבון של יחס לא חשבון של כסף הורים כמו אנחנו להורים שלנו הילדים שלנו היקרים אימא ושתי קטנות בלונדיניות, לבנות מורחת בנחת קרם הגנה ואז יד ביד הן רצות למים צוחקות האימא מסתכלת קולטת שאני מחייך וגם מחייכת כמה אני אוהב את הילדים שלי אני אומר לעצמי ואחר כך שואל האם ככה אהבה אותי אימא? האם כך אהב אותי אבא? והשאלה מטלטלת עולות בי דמעות של צער של חרטה של חוסר אונים חוסר אונים וזה אולי אומר שזו שאלה מיותרת שכמו חיוכו של החתול היא לא נעלמת ודי להניח לדמעות לרדת חסר גם כשאני אוהב אוהב עד כלות; למשל כמו את הבנות משהו חסר פעם הייתי מרגיש אשם לקחתי על עצמי את החסר עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני מאז בריאת האור, הארץ, השמים והמים הכחולים הצלולים שמולי ועם כול זה הרגשתי חסר, הייתי מאושר וחסר מאוד וחסר מאוד מאושר

https://www.youtube.com/watch?v=cOfTZVmtrso&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: יקיר גרשון, איתי זנגי ויובל גורן עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי ליד קברה של סבתי, עמוק בתוך הזמן נפלה עלי ההכרה, שיום אחד גם אני אמות את יד אימי לחצתי מפוחד ומבולבל אמציא גלולה חשבתי שתגאל אותי ואת אימא ביום כיפור תקפו כי היינו יהירים על אימא אדמה שכב זיו העלומים קור מקפיא אחז אותי וזעם מלובן נולדתי ונשפטתי ללא דין ועם דיין וכך בגלל "העובדה הפשוטה החותכת שאין לנו בעצם לאן ללכת" חיים עם החרדה בשגרה ששוטפת ואז ברגע הכול נראה אחרת מתוך רחמה של רעייתי צץ בני הקטן עיניים גדולות שאלו אותי מה אני עושה כאן מה אני עושה כאן בקול קטן לחשתי לו, עדין עדין עדין נקבל את הדין נקבל את הדין

https://www.youtube.com/watch?v=JixM1yZCOMw מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי נשים ככל שאנחנו יותר מבוגרים היינו יותר בצנחנים שכבנו עם יותר נשים ביום טוב אחד הגעתי לשישים ואז נזכרתי בציירת בירושלים דגמנתי לה בלי חולצה רק עם מכנסיים ואז היא ביקשה לראות אותי עירום והיא הייתה מורה והיה שם סדום הו כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום? חברים אני הולך בשדרה, מרחוק אני רואה צללית, מרגיש דקירה. הצללית מתקרבת והיא אכן קרובה. אחי: מה נשמע? מה קורה? מהמצב? הוא אומר בעיניים בורקות: "היי אתה בטח עושה חיים משגעים מאז ש... " - ועושה תנועה ככה עם היד. אני נועץ בו מבט חודר ואומר "אתה יודע בדיוק חשבתי על זה זה מדהים אותי להיזכר כמה הייתי פעם זמין למין היום? היום אני לא יכול בלי מחשבה, בלי התראה בלי אינטימיות, בלי קירבה אתה יודע מה? בלי אהבה איך אצלך?" הוא מכיר אותי, אז הוא עוד בוחן לשנייה ואז עם אותה היד הוא עושה תנועה של ביטול, אולי של סלידה ואומר "מה, ככל שאתה יותר מבוגר אתה נהיה יותר נקבה" ואז, רק אז נזכרתי למה עוד מרחוק כשחשבתי שזה הוא הרגשתי דקירה. כשהיינו צעירים העולם התחלק לחברים ולא חברים. בטחנו בהם גם כשהיו רעים... לאחרים היום זה מובן שרע זה רע שבן אדם יכול להיות חרא גם אם למד איתך בכיתה או סחב איתך אלונקה או שר איתך בלהקה. כסף ככל שאנחנו יותר מבוגרים חייבים להודות, שכמעט הכול זה כסף מצב רוח טוב מצב רוח רע והכול זה כסף בעצם מודד כישלון מודד הצלחה מביא דיכאון מביא שמחה כסף, כמעט הכול זה כסף הסיבה למלחמה בינו לבינה בין שכן לשכנה ובין מדינה למדינה כסף, כמעט הכול זה כסף קונה קרנית קונה כליה קונה את הלב קונה אהבה קונה אליפות, שקונה תהילה כסף, כמעט הכול זה כסף אנוכיות נוחיות בינוניות קטנוניות כסף, כמעט הכול זה כסף חיקוי של אומנות אומנות של חיקוי כסף, כמעט הכול זה כסף משמעות לפעמים אני שוקע לתחושה שאין משמעות לחיים שהכול חוזר ושאני תקוע ובין אם הייתי בכל העולם או קשור למלונה אכלתי / לא אכלתי בשר או כתבתי שירה גם אם רדפתי אמת גם אם רדפתי נשים לא תפסתי מזו או מזו נשארתי לכוד בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח בקלסטרופוביה של הזמן במעגל של מצבי הרוח

https://www.youtube.com/watch?v=6Dy0jHctspE&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי רגשות בוא נדבר על הכאב על הבושות, ועל הטעויות שאנחנו עושים מתוך פגמים או אולי מהטבע של מנגנון הרגשות איך משמינית ביקורת מתייאשים מרבע רכילות מתרגזים מחצי שמועה רותחים ומספק עובדה, שאתה יודע שעוד דורשת בירור, הראש מסתחרר ואתה גמור אדום בוער בלחיים קצף רועד מהשפתיים עשן יוצא מהאוזניים ואז שמתברר שלא היה ולא נברא אתה מבטיח לעצמך שלא יקרה יותר עד הפעם הבאה אתה אומר לעצמך אתה לא זוכר מה היה בפעם הקודמת איך התרגזת על כלום קודם כול לא כזה התרגזתי אתה עונה ושנית הפעם זה לא כמו בפעם הקודמת הפעם זה רציני הפעם זה אחרת עד הפעם הבאה אבל הרגשות גם עושות לך בושות מאבד עשתונות כמו תינוק בועט, צועק, צורח מתגונן, מתווכח מעליב ושוכח וזו כבר בושה בסביבה הקרובה זיהו בך ת'בעיה זיהו את החולשה זה יצא משליטתך זה כבר לא לא לא בינך לבינך אז מה לעשות? אז מה לעשות עם הטבע או אולי מהפגם של מנגנון הרגשות? לנתק? ניסיתי, אמרתי: כוס עמק על הכול ועל כולם וינעל העולם אבל אז כמעט שכבר הפכתי אטום הבנתי השאלה היא לא מה אני מרגיש השאלה מה אני עושה או כמו שאמר אנגלי חכם, בערך החיים היא מעשייה המסופרת על ידי המעשה בינך ובינך מה שאתה חושב בינך לבינך זה רק עניינך זה רק עניינך הכעס על אימא או אבא שלך הוא שלך רק שלך הזין שלך ועל הזין שלך המרירות שלך או הסוכר שלך בינך לבינך בינך לבינך זה השטח שלך איש לא יגיד זה רק עניינך הכול מותר חוץ מלהוציא מה ששייך בינך לבינך על האישה, על הילד ועל כול המשפחה האופי מבצבץ יש את היש בעיקר זה הגוף שבתוכו אתה ממקם מזה באה כנראה הקלסטרופוביה של הזמן יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... יש את היש האחד שאתה העני הפשוט הבסיסי לפעמים מתגלה לעיתים מתחבא אבל תמיד אמיתי יש את הזמן ויש את המקום שבתוכו אתה מתכנן ומה שקורה נראה כל כך שונה נראה רק מקרה אבל... מתוך הערפל מצטייר קו שמוביל את החיים אני אחד כמעט צלול מהמון פרטים האופי מבצבץ מצירוף המקרים שאנחנו מתבגרים

https://www.youtube.com/watch?v=ZYRgMTBDVyU&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: איתי זנגי עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי משפחה אלה שאיתך מאז ומעולם אלה שאיתך לכול החיים בשעות שמחות ובשעות פחות שמחות בשבתות ובחגים אותם לא בוחרים ואם כך צריך להקשיב גם שאתה לא רוצה לשמוע להבין את מה שאתה לא מצליח להבין ומה שאתה זוכר לשכוח אהבה פילוסופית אהבה רחוקה אהבה פילוסופית ילדים ככל שאנחנו יותר מבוגרים הילדים מן הסתם כבר יותר גדולים יותר משהם עצם מעצמנו הם הם עצמם בעצם, מה שעשינו כבר נעשה ומה שטעינו כבר נטמע ומה שעשינו ומה שטעינו כבר נטמע, כבר נעשה ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת ומיותר לכעוס ולא להיעלב צריך ללמוד עכשיו לדעת רק לתת לתת הכול ללא חשבון לתת הכול בלי חשבון לא חשבון של זמן לא חשבון של יחס לא חשבון של כסף הורים כמו אנחנו להורים שלנו הילדים שלנו היקרים אימא ושתי קטנות בלונדיניות, לבנות מורחת בנחת קרם הגנה ואז יד ביד הן רצות למים צוחקות האימא מסתכלת קולטת שאני מחייך וגם מחייכת כמה אני אוהב את הילדים שלי אני אומר לעצמי ואחר כך שואל האם ככה אהבה אותי אימא? האם כך אהב אותי אבא? והשאלה מטלטלת עולות בי דמעות של צער של חרטה של חוסר אונים חוסר אונים וזה אולי אומר שזו שאלה מיותרת שכמו חיוכו של החתול היא לא נעלמת ודי להניח לדמעות לרדת חסר גם כשאני אוהב אוהב עד כלות; למשל כמו את הבנות משהו חסר פעם הייתי מרגיש אשם לקחתי על עצמי את החסר עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני עד שהבנתי שהחסר כבר היה חסר הרבה לפני מאז בריאת האור, הארץ, השמים והמים הכחולים הצלולים שמולי ועם כול זה הרגשתי חסר, הייתי מאושר וחסר מאוד וחסר מאוד מאושר

https://www.youtube.com/watch?v=cOfTZVmtrso&ab_channel=yuvalgoren מילים וקונספט: יובל גורן לחן: יקיר גרשון, איתי זנגי ויובל גורן עיבוד: איתי זנגי ויובל גורן שירה: יובל גורן ואיתי זנגי ליד קברה של סבתי, עמוק בתוך הזמן נפלה עלי ההכרה, שיום אחד גם אני אמות את יד אימי לחצתי מפוחד ומבולבל אמציא גלולה חשבתי שתגאל אותי ואת אימא ביום כיפור תקפו כי היינו יהירים על אימא אדמה שכב זיו העלומים קור מקפיא אחז אותי וזעם מלובן נולדתי ונשפטתי ללא דין ועם דיין וכך בגלל "העובדה הפשוטה החותכת שאין לנו בעצם לאן ללכת" חיים עם החרדה בשגרה ששוטפת ואז ברגע הכול נראה אחרת מתוך רחמה של רעייתי צץ בני הקטן עיניים גדולות שאלו אותי מה אני עושה כאן מה אני עושה כאן בקול קטן לחשתי לו, עדין עדין עדין נקבל את הדין נקבל את הדין